מקורות

סתם אדם מישראל אינו רשאי, כידוע, לצאת מתוך כתלי תחומו לפנים המדינה;
אין יהודי רשאי בכך אלא אם כן הוא חיט, רופא, או, לכל-הפחות, הורג-נפש.
ולא רק מחוץ לתחום, כי-אם גם בכפרים שבתוך התחום אסורה הישיבה ליהודה.
ואולם יש "מאושרים", היוצאים מן הכלל – הללו,
שישיבתם בכפרים קדמה להגבלות הידועות, שקבע איגנטייב "לפי שעה" בשנת 1882.
האין עצה להפטר גם מן "המאושרים" המעטים האלה או להרעיל, למצער, את חייהם? – יש.
לפני ימים מועטים עמדה לדינו של הַסֶנַט אלמנה עברית עניה, הדרה בכפר בפלך ויטבסק עוד מלפני שנת 1882,
והסנט פסק את דינה לחובה – לצאת מן הכפר – והטיל עליה גם עונש.
מה פשעה ומה חטאתה של עלובה זו?
"באור" חדש אומר, שיהודי היושב בכפר, אף אם הוא יושב שם ישיבה של היתר,
אין לו רשות לעסוק שם במקח-וממכר, ואותה אלמנה עניה עסקה ב"מסחר".
ופסק-דין זה עתיד להחריב את חייהם של כל היהודים, היושבים עדיין בכפרים.
וכי במה יעסקו שם אם קנית-קרקע או חכירת-קרקע אסורה להם מלמפרע?
אל נשאל שאלת-חנם: הפרוקורור של הסנט פרש ולא סתם כלל, שהעיקר הוא להפטר מן היהודי, להצר את צעדיו,
שזו ולא אחרת צריכה להיות הפוליטיקה של הממשלה. ב"באור" החדש יש תקנה לשוטר וגלות ליהודי, – וזהו העיקר.