וייטצ’פל נמצאת במזרח לונדון , באיסט אנד , כלומר בסוף המזרח . כאשר התיישבו כאן היהודים שנמלטו מהרדיפות במזרח אירופה היה זה קצה העיר . אבל המדבר מעולם לא הרתיע אותם ! אין שום צורך בגדר שתסמן את הכניסה לווייטצ’פל או בעלון הסברה שיחולק בכניסה כדי להזהיר אתכם שאתם נכנסים לארץ לא-אנגלית , אפשר להריח את זה . זה ברור כמו המעבר מארגז קרח לחממה . האנשים שגרים שם הם נתינים אנגלים , או נתינים אנגלים לעתיד , הם מצביעים כמו האנגלים ומדברים אנגלית , אבל כבר מהבתים הראשונים שום דבר שם לא מריח כמו אנגליה . המקום הוא אנושי יותר , הייתי אומר לטיני יותר , אבל צריך לזכור שהעברית אינה לטינית ! צלליות , פנים קפואות , עיניים מתרוצצות , רחש תמידי , סגפנותם של אחדים , שומנם של אחרים , סקרנות מולדת , ריח בצל , אי שקט וקורת רוח , זהו עם ישראל ! הם אינם מסתירים זאת . מעל חנויותיהם מקרקשים שלטים ועליהם שמות מפורסמים , ויצחק הוא הפחות ידוע . הנאמנות לשורשים היא אחת מתכונותיו היפות של עם טרגי זה . אנגלים ? ודאי , הם גאים להיות אנגלים . מסיפורי הזקנים הם יודעים איזה מחיר שילמו אבותיהם בכך שנולדו ברוסיה . מיד אחרי היותם יהודים , הם בהחלט אנגלים . אם יציעו להם לעזוב את אנגליה ולחזור למזרח או אפילו לנסוע לפלשתינה , ודאי ישיבו : אנחנו אנגלים ! ובכל זאת , בדמיונם הם מהלכים על אדמת עבר העתיקה והיא נעימה לרגליהם . מה רואים מבעד לחלונות ובתוך החנויות בדרך וייטצ’פל , בדרך מייל אנד , בדרך קומרשל ובתחילת סטפני ? תמונות . תמונה אחת מתארת את הקרב בין דוד לגולית . בהמשך זהו שאול המנוצח , עושה חרקירי על הר הגלבוע . וגם נופי ירושלים , כניסתו של הגנרל אלנבי לעזה . נבוכדנאצר מוביל לגלות את השרים , גיבורי החיל והשופטים , הלורד בלפור חונך את האוניברסיטה העברית על הר הצופים . האם דיוקנו של המלך ג’ורג’ החמישי הוא זה המתנוסס על לוח השנה ? לא ! זהו דיוקנו של המשיח המודרני , היהודי הגדול של המאה העשרים , אפיפיור הציונות , תיאודור הרצל ! בחנותו של מוכר החולצות הזה אין כפתורי חפתים אבל על הקיר תלויה אצלו מפת פלשתינה ! ומה תמצאו על הסבון שלהם , לפחות על זה שרכשתי אני ? את הכוכב המורכב משני המשולשים , מגן דוד !
לקריאה על אלבר לונדר לחץ כאן
מיכל שוורץ: המקור מרתק בכך שאין עמדה ערכית ברורה כלפי היהודים. הם מתוארים כזרים עם סממנים של זרים – ריח, שפה, מראה חיצוני, מרחב ציבורי. כל מה שעורר סלידה ביבשת אירופה מקבלת משמעות חדשה. תכונות יפות של עם טרגי, גאים להיות אנגלים ועוד.
זה מקור מעניין מאוד. אפשר גם להוסיף את ההסבר על המקור של הביטוי היהודי הנודד שגם הוא מקבל כאן תפנית. המקור הוא בפמפלט אחשוור הנצחי, דמות נלעגת גסה מאיימת שנאמר עליה שצצה בכל מיני מקומות באירופה. אני חושבת שחשוב לדעת מי כתב את המקור הזה.
הגר מיסקרי: צודקת מאוד. אי אפשר להתייחס למקור בלי לדעת מי חיבר אותו ומתי.
אודי – זו הערה טכנית חשובה לגבי הפלטפורמה – הרפרנס של המקור מופיע רק בעמוד הראשי ולא בצמוד לטקסט עצמו.
המחבר הוא אלבר לונדר, עיתונאי צרפתי לא-יהודי שביקר בריכוזי היהודים באיסט אנד בלונדון בסוף שנות העשרים של המאה הקודמת כחלק מתחקיר שהוא עשה על יהודים ועל “התופעה הציונית”. מה שמעניין פה זה באמת הנימה השקולה של התיאור, שמיכל ציינה, בניגוד לתיאורים של יהודי האיסט אנד מסוף המאה ה-19 שמדברים על היהודים כעל “איום על בריאותה הפיזית והמוסרית של האומה האנגלית” ושמתארים בעיקר צפיפות איומה, תנאים סניטריים גרועים ופשיעה.
יכול שזאת תוצאה של הזמן שעבר – יותר משלושים שנה שבהם המהגרים החלו להשתלב בחברה האנגלית וכבר לא נתפסו כאיום וכיול להיות שזה נובע גם מכך שהכותב איננו אנגלי (או יהודי) אלא זר מתבוננן מן החוץ.
