"לֹא־תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל־אֲדֹנָיו אֲשֶׁר־יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו. עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בַּטּוֹב לוֹ לֹא תּוֹנֶנּוּ." (דברים כג טז-יז)
מכאן אמרו, המוכר עבדו לעכו"ם או לחוץ לארץ – יצא בן חורין.
"אשר ינצל אליך מעם אדוניו".
לרבות גר תושב.
"עמך ישב" – (ולא) בעיר עצמו.
"בקרבך" – במקום שפרנסתו יוצאה.
"[באחד שעריך]" – בשעריך, ולא בירושלים.
כשהוא אומר "באחד שעריך", שלא יהיה גולה מעיר לעיר.
"בטוב לו" – מנוה הרע לנוה היפה.
"לא תוננו" – זו אונאת דברים.
(ספרי דברים רנ"ט)
