המערכת הליברלית הפוליטית והחברתית שאפשרה לקהילה היהודית באנגליה להתפתח בלא התערבות מצד הממשלה החלה להתפרק לקראת סוף המאה ה-19 […] לשינוי הזה באווירה הפוליטית היו תוצאות מרחיקות לכת בהתפתחות הקהילה היהודית באנגליה . בצד התגברות הלאומנות ושנאת הזרים גרם שינוי זה להתפתחות עוינות כלפי המהגרים . ההתנהגות הלא אנגלית של המהגרים החדשים ממזרח אירופה בתחומי החברה והכלכלה נראתה כאיום על בריאותה המוסרית והפיזית של האומה . ועדות ממשלתיות , מבקרים חברתיים ועיתונאים לוחמנים הוקיעו את ההגירה היהודית , את בתי המלאכה שבהם עבדו היהודים , את בתיהם הצפופים , את התנאים התברואתיים הקשים שבהם חיו , את המוסר העסקי שלהם , את הסחר בנשותיהם וכיוצא באלה . בשנת 1905 כבר נמצא רוב בפרלמנט שהיה משוכנע שמקור הבעיות באיסט אנד של לונדון הוא ההגירה הבלתי מווסתת של יהודים , ולפיכך היו מי שיזמו חקיקה שנועדה להפחית את מספר המהגרים היהודים העניים . הייתה זו תפנית במדיניות הממשלה כלפי היהודים . מאה שנים לפני כן כמעט לא גילתה הממשלה כל עניין בתושביה היהודים ובמעשיהם ; כעת היא הייתה מודאגת מהאיום שהם היוו לכאורה עד כדי כך שנקטה אמצעים למניעת הגידול במספרם .
אך עד שהחלה הממשלה לפעול להאטת זרם המהגרים , כבר נוצרו 'גטאות' מזרח אירופיים בלונדון , במנצ ' מטר , בלידס ובגלזגו . תוך זמן קצר עלה מספר המהגרים שזה מקרוב באו על מספר היהודים שמשפחותיהם הגיעו בתקופות מוקדמות יותר , ועד מהרה הציבו המהגרים החדשים אתגרים רציניים ביותר בפני מערכת הממשל הקהילתי שהוקמה באמצע התקופה הוויקטוריאנית . בתחילה , עקב הפער החברתי והתרבותי בין המהגרים ליהודים המקומיים , הקימו המהגרים מוסדות וארגונים משל עצמם – בתי כנסת , עמותות לעזרה הדדית , איגודים מקצועיים ואגודות פוליטיות לאומיות , סוציאליסטיות ואנרכיסטיות . כל אלה פעלו מחוץ למסגרות של הקהילה הממוסדת ולכן נחשבו לאיום על מעמדה ועל ביטחונה . ההנהגה הממוסדת ניסתה להשפיע על המהגרים החדשים , לזרז את הפיכתם לאנגלים , ובסופו של דבר לשלוט בהם באמצעות המוסדות הקהילתיים – בתי ספר , ארגוני צדקה , מועדונים ואגודות נוער – ובאמצעות תכניות קהילתיות שפותחו עבור שכונות המהגרים . מאמצים אלה לא נכשלו לגמרי אך הם לא הצליחו למנוע את צמיחתה של רשת ענפה של מוסדות עצמאיים שסיפקו את הצרכים המיוחדים , הדתיים , התרבותיים והפוליטיים , של המהגרים ושל ילדיהם.
הגר מיסקרי: המקור הזה מציג טיעונים הן בעד ביזור והן בעד ריכוז. מחד הוא מתאר את התנאים הקשים שבהם חיו המהגרים היהודים – הצפיפות, בעיות התברואה – ומאידך הוא מתאר איך הריכוז במקום אחד הוביל לצמיחה של רשת מוסדות קהילתיים שסיפקו את הצרכים הדתיים, התרבותיים והפוליטיים של המהגרים ושל ילדיהם.
