“לֹא־תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל־אֲדֹנָיו אֲשֶׁר־יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו. עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בַּטּוֹב לוֹ לֹא תּוֹנֶנּוּ.” (דברים כג טז-יז)
ואמר “ישב בקרבך” להודיע שאין ראוי שיהיה לעבדים עיר בעצמם פן ירבו וימרדו שמה אבל ישבו בקרב ישראל
(דון יצחק אברבנאל על התורה, דברים כג, יז)
לקריאה על האברבנאל לחץ כאן
יואל קרצמר רזיאל: בניגוד לנצי”ב (שחי ארבע מאות שנה אחריו), אברבנאל אינו מעוניין בעולמו האישי של העבד הנמלט, אלא בהשלכות החברתיות על הקהילה הקולטת. הוא סבור שריכוז גבוה של עבדים משוחררים – או בהשאלה, מהגרים ופליטים – מציב איום על הריבונות של המדינה ומזמין נסיונות לעצמאות קהילתית. כלומר, בעקבות אברנאל ניתן לטעון שיש ערך בפיזור המהגרים בכדי שלא יהפכו לקהילת אינטרסים לעומתית. אבל, עצם העיסוק בשאלת ‘עיר בעצמם’ אומרת שהוא רואה לנגד עיניו תרחיש של בריחה המונית של עבדים ממקום אחר ולא טפטוף קל של יחידים. מדבריו “ישבו בקרב ישראל” מסתבר שאברבנאל אינו חושש מהשפעת העבדים הבורחים על החברה ואולי אף מצפה להשתלבותם העתידית בחברה.
אופירה גל: כלומר אברבנאל טוען שיש ערך לפיזור כי כך מקטינים את הסכנה “לאוטונומיה קהילתית” של מהגרים שעלולה לאיים על הריבון?
