שלומי שבן על שקרים לבנים  – החויה של מי שמשקרים לו

לא זיהנו שוני בית השאלות

בית שמאי הולכים בעקבות עקרון מקראי כללי: "מדבר שקר תרחק". מעניין שהמקרא לא אומר מה קורה כשעקרון זה עומד בסתירה לשיקול מוסרי אחר אבל נראה שמהותית בית שמאי חושבים שהליכה אחר העקרון של בית הלל מביאים לידי אבסורד שמעקר מתכון את כל הריקוד וממילא כל מחמאה תהיה ריקה

לדעת בית שמאי השקר יותר חמור (מדבר שקר תרחק) מאשר גינוני "נימוס"

בית שמאי טוענים שבשם "איסור על דבר שקר", לדעתם סיינפלד היה צריך לומר לקריימר את האמת.

יש כאן הבדל מהותי. במקרה של בית שמאי ובית הלל הבחירה בין אמירה כנה או לא היא מול האדם עצמו שהוא נשוא המחמאות או הביקורת. אצל סיינפלד מדובר בביקורת על חברה של… יכול להיות שבמקרה כזה גם בית הלל היו בעד כנות  

בית הלל היו תומכים בעמדתו של סיינפלד שאין להגיד לקרמר מה דעתו על חברתו

בית שמאי היו מספרים לקרמר בזמן אמת את דעתם על החברה שלו.

בית הלל היה מצדד בחברים של קרמר.

לפי בית הלל מותר לשקר מכיוון ש"להיות מעורב עם הבריות " זו מעלה חשובה יותר גם אם נשלם מחיר בכך שנאלץ  לשקר